רחל פוגל פסיכולוגית

הטקסט נכתב וסוכם על ידי  רחל פוגל  (M.A),  פסיכולוגית, מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

התטפל אישה בגבר?

זה מכבר פנתה אלי מטופלת שלי לשעבר וסיפרה על כך שהיא ובעלה חושבים שהם זקוקים לטיפול זוגי בגלל בעיות זוגיות ומיניות שהם נתקלים בהם לאחרונה. היא אמרה: "את ודאי יודעת כמה השיחות איתך היו משמעותיות עבורי, והייתי מאוד רוצה שגם הטיפול הזוגי יהיה אצלך. כך תהיה לי תחושה של בטחון ומוכרות, אבל אני חושבת שלבעלי יהיה מאוד קשה להיות מטופל ע"י אישה…את יודעת איך הגברים התימניים…זה לא לכבוד שלהם לדבר על ענייני מין וזוגיות עם אישה אחרת…אני יותר גמישה, ומכיוון שהטיפול מאוד חשוב לי, אני מוכנה להתגמש בשבילו. האם את מכירה גבר כלשהו שהוא מטפל טוב עבורנו?"

פניות מהסוג זה אינן נדירות מבחינתי וזאת משום שיותר ויותר זוגות פונים היום לאפיק הטיפול הזוגי על מנת להחזיר את חיי הנישואין והמין שלהם לקדמותם. לכשעצמי שאלתי את עצמי האמנם יש משמעות למגדר של המטפל בטיפול בכלל ובטיפול מיני בפרט? ואם כן, מהי עבור כל אדם שבא להיוועץ בנו?

ג'ונלה בירד, מטפלת נרטיבית מאוסטרליה דיברה על כך שלרוב לא מדברים בטיפול כלל על כל נושא המגדר ועל דעותיהם של אנשים אל ואחרים בנושא זה וזאת על אף העובדה שמדובר בסוגיה שבהחלט משפיעה על העבודה הטיפולית עם אנשים בכלל –  ועם זוגות בפרט.

המגדר משפיע על הטיפול

ג'ונלה בירד אומרת שאם הנושא של המגדר לא יועלה על ידינו בשיחה הטיפולית, הרי שאנחנו מביעים בעקיפין עמדה לפיה מדובר ב-"non-issue". לדעתה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איזה קונטקסט טיפולי יבנה סביבה שבה אפשר לחשוב כל הזמן על נושאים של מגדר. (כמו גם על נושאים של גיל, רקע תרבותי ומשפחתי ועוד). לכל אלה יש השפעה על האופן בו אדבר עם אנשים, כיצד אגש לנושאים שהם מעלים וכיוצא באלה, ולכן חשוב מאוד להפוך זאת לנושא גלוי בשיחה הטיפולית.

לדידה של בירד, זה חייב להיות תהליך מתמשך שמאפשר חשיבה מתמשכת על הנושאים הללו. מידי פעם במהלך הטיפול במיוחד כאשר הבעיות עליהן בני הזוג בוחרים להתייעץ הן בנושאים של מיניות, עולים עניינים המחייבים התייחסות נוספת לנושאים הקשורים למגדר בהקשרים שונים, המחייבים התייחסות ספציפית. למשל, תפיסות מגדריות שונות בחברה הדתית.

בעבודתה עם מטפלים הציעה ג'ונלה לשים את עצמם בעמדה שלה מטופל ולשאול את עצמם האם מין המטפל ישפיע או לא ישפיע בהתאם לנקודות ההתייחסות הבאות:

– אם גבר היה מטפל בי, במה הייתי מתמקדת ובמה לא?

– אם אישה הייתה מטפלת בי במה הייתי מתמקדת ובמה לא?

– מה הציפיות שלך אם מדובר בגבר?

– מה הציפיות שלך אם מדובר באשה?

– אם לא הייתי מסכימה עם המטפל, איך המגדר שלו היה משפיע?

– אם הייתי רוצה לשנות את כוון השיחה, איך המגדר היה משפיע על מה שאעשה?

– אם היו לי העדפות למגדר של המטפל, מה תומך בהעדפות אלו? מה הרקע להעדפות אלו?

תרגיל זה היה משמעותי מאוד למטפלים ורבים דיברו על כך שזו הייתה פעם ראשונה בה יכלו לראות שהמגדר אליו משתייך המטפל יכול להשפיע על הנושאים שמטופלים יעדיפו להעלות בשיחה, על תחושת הנוחות של מטופלים שונים בחדר.

על המטפל להכיל כמה שיותר נקודות מבט מבלי להעניק מעמד מועדף

כאשר מדובר בטיפול זוגי נושא זה משמעותי פי כמה שכן בן הזוג עלול לחוש שאם המטפל הוא בן מגדר הפוך לו הוא עלול לגלות יותר הזדהות עם בן/ בת הזוג וכיוצא באלה. למשל, כאשר מטופל אומר שלדעתו לגברים יש מעמד מועדף על זה של נשים, הוא אומר משהו פוליטי, הוא מביע עמדה לגבי נושא זה של ערכם של נשים מול זה של גברים. עמדה זו אינה היחידה המתייחסת לנושא זה, אלא היא מועדפת על ידי אותו גבר. ג'ונלה בירד אומרת שקורה שמטפלים חוששים להתייחס ולחקור עמדה זו שלו, שמא נאבד אותו. הם חוששים שעצם החקירה אודות עמדתו תתפרש כעמדה פוליטית שלנו ואי קבלה של עמדתו. ביחס לכך היא אומרת שאין אפשרות שלא להתייחס. היא מציעה לשאול מה תומך בזה שהחלטתי להעלות נושא זה ולא אחר, איך זה קשור ליחסי כוח וידע. היא אומרת שהיא שמה את עצמה במרחב שבין הידיעה לאי-הידיעה (בין ה-knowing  ל- not knowing)

היא מציעה לבוא בצניעות לשיחה כזו, תוך שאנו יודעים שאין דרך אחת לחיות או לחשוב. אפשר לעשות זאת לא על-ידי הרצאת דעותינו או אמירה נחרצת של מחשבותינו, אלא להרהר על כך בשיחותינו עם אנשים, להעלות אפשרות לשוחח על כך, לתהות על דעה כזו או אחרת, לשתף אנשים בחוסר הנוחות שאנו חשים למול דעה כזו או אחרת. ניתן לשאול את המטופל שאלות כמו: 'האם זה בסדר בשבילך שאני כאישה, שואלת אותך על נושאים שקשורים לעולמך כגבר?' או למשל, אם גבר בחר באשה כמטפלת, אפשר לשאול מה עומד מאחורי זה? זו יכולה להיות שיחה טיפולית חשובה.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי  הפסיכולוגית רחל פוגל. המטפלת הנרטיבית רחל פוגל מחזיקה בתואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר-אילן, מתמחה ומתמקדת בטיפול הנרטיבי מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-8892

השלב הראשון – ייצוב המערכת

 הטקסט נכתב על ידי רחל פוגל (M.A) פסיכולוגית חינוכית מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

גם אם מאוד רצינו בכך, הרי שבימים האחרונים לא ניתן היה להתעלם מהאזכורים החדשותיים התכופים שעסקו ברומן מחוץ לנישואין שניהל ראש ה-CIA  לשעבר, הגנרל דייויד פטראוס עם מחברת הביוגרפיה שלו, פולה ברודוול.  על רקע הניסיון של בני הזוג פטראוס לאחות את השברים אחרי 38 שנות נישואין, לא מן הנמנע הוא כי בקרוב יקבעו השניים מספר פגישות אצל המטפלת הזוגית הטובה ביותר שיוכלו למצוא. 

 יציבות תחילה

 כאשר בני זוג מגיעים לראשונה לטיפול זוגי, וברקע סיפור של בגידה של אחד מבני הזוג, הרי שסביר להניח באופן טבעי כי שניהם מאוד מתוחים ולחוצים. גם בן הזוג הבוגד/ת וגם בן הזוג הנבגד/ת נמצאים בעיצומה של מערבולת רגשית לא פשוטה, ומשום כך, למטפל הזוגי תפקיד חיוני מאין כמוהו ביצירתה של אווירה אשר תאפשר לשני הצדדים לחוש תחושת הכלה וביטחון – על אחת כמה וכמה ככל שמדובר בצד הנבגד.

על המטפל לנטוע בלבם של המטופלים את התחושה החד-משמעית שהמסגרת הטיפולית יכולה להכיל את מכלול העליות והירידות שמאפיינות את המערבולת הרגשית אותה הם חווים. מעבר לכך, יש לייצר את התחושה שהמסגרת הטיפולית בטוחה מספיק, בכדי שכל המשתתפים ירגישו מספיק פתוחים להעלות את כל אשר על ליבם.

[רחל פוגל – על טיפולים משפחתי]

כמטפלת העובדת בהשראת הגישה הנרטיבית, גישה המדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה בין המטפל למטופל, אינני מציבה בפני בני הזוג מטרות-על שאליהם יישאפו להגיע תוך X או Y פגישות. ההפך הוא הנכון, היעדר הלחץ משחק תפקיד חשוב מאוד בתהליך החזרה לשגרה. בין היתר אגב, לא מן הנמנע כי בני הזוג יצטרכו גם להכיל את ההבנה כי ייקח זמן לשחזר את האמון ששרר ביניהם טרם הבגידה או להכיל ולקבל את האפשרות שלא ניתן לשחזר את אותה רמת אמון, אך ניתן גם ניתן לקיים חיים זוגיים גם אם האמון יישאר "סדוק".

 המשבר הוא לא מנת חלקו של צד אחד בלבד

כבר בתחילת הדרך אני משתדלת להתייחס לרומן שמחוץ לנישואין, כמשבר שמטיל צל ומשפיע על חייהם של שני בני הזוג, ולא רק על בן הזוג הנבגד. אמנם, כל אחד מבני הזוג חווה את המשבר באופן מעט שונה, אך בפועל מדובר על משבר דו-צדדי. המטפל הזוגי שנוכח בחדר לא נכנס לחדר עם דעה קדומה או עמדה נורמטיבית/ מוסרית ביחס לסוגית הבגידה לכשעצמה. אין זה תפקידו לשפוט את בני הזוג, כי אם לסייע להם.

חשוב לזכור שבפגישות הראשונות, אשר במהלכן, הסערה עדיין בעיצומה, חשוב לא לקבל שום החלטות לגבי עתיד הקשר. כדאי ומומלץ לדחות את מועד קבלת ההחלטות לאחר שוך הסערה שכן עוצמת המערבולת הרגשית של שני בני הזוג עלולה להובילם לכדי החלטות פזיזות. בה בעת, כן נכון יהיה להגדיר, טווח זמן מסוים שבמהלכו כן יתקבלו החלטות מסוג זה וזאת על מנת לא להותירן תלויות באוויר ללא מענה. מיותר לציין כי טווחי הזמן הללו חייבים להיות מקובלים על שני בני הזוג.

במקרים בהם פרשת הבגידה, מקבלת גם ממד ציבורי ואף מסוקרת באמצעי התקשורת, כפי שאכן קרה בפרשת פטראוס, הרי שאין כל ספק שתהליך השיקום והחזרה לשגרה קשה עשרות מונים מתהליך "רגיל", משום שכל תחושות הבלבול והאכזבה שעוטפות את בני הזוג, ובמיוחד את הצד הנבגד, מועצמות שבעתיים בשל החשיפה לקהל הרחב שלעיתים קרובות נוקט עמדה שיפוטית ביחס למעשה וביחס לכל אחד מבני הזוג, שלא לדבר על תחושת הבושה הנחשפות לעיני כל.

בשלב השני – הרחבת הסיפורים המועדפים במהלך הטיפול הזוגי

למען הסר ספק, חשוב להדגיש כי שלב היציבות ועצירת הסחף הרגשי הוא כמובן רק השלב הראשון בתהליך הטיפול הזוגי במקרים אלו. בשלבים המאוחרים יותר בו נכון יהיה לנתב את בני הזוג לדיון רחב יותר שיסייע בזיהוי, מיפוי והרחבת הכיוונים המועדפים של חייהם.

ביסודו, מעריך הטיפול הנרטיבי את החשיבות של  הרחבת הכיוונים המועדפים על בני הזוג וזאת משום שהם מאפשרים למטפל ולבני הזוג כאחד לבחון את הקשיים והבעיות הקיימים בקשר למול הכיוונים המועדפים על כל אחד מבני הזוג. סיפור צר, מעצם טבעו מצמצם את אפשרויות הבחירה העומדות בפני בני הזוג, כמו גם את המשקפת דרכה הם בוחנים את הקשיים והשפעתם על כל אחד מהם ועל מערכת היחסים.

לשם המחשה, אם לכל אורך הדיון, נקודת ההתייחסות לבגידה תהיה זו המוסרית למשל, הרי שהבוגד שעליו יוטבע אות קלון, לא יוכל לעשות יותר מדי וייאלץ להתמקד בבקשת סליחה ומחילה. גם אם מדובר בבקשת מחילה מוצדקת, הרי שהתמקדות בלעדית בה, תצמצם את האפשרויות להתייחס לזוגיות בהקשר רחב יותר, תוך שימת דגש על נושאים בלתי פתורים אחרים וחשובים לא פחות.

בפוסט הבא, אתייחס למספר תרחישים ומקרי מבחן שמהם ניתן ללמוד על התועלות הטמונות בהרחבת הסיפורים המועדפים במסגרת הטיפול הזוגי.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי רחל פוגל. רחל פוגל הינה פסיכולוגית חינוכית מומחית. בעלת תואר MAבפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי.

ליצירת קשר התקשרו ל– 054-476-8892

הטקסט נכתב על ידי רחל פוגל (MA), פסיכולוגית חינוכית מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי. 

כמטפלת זוגית אני עדה פעמים רבות למצבים בהם בני זוג המגיעים לטיפול אינם מגיעים לבדם. הרבה זוגות מגיעים מלווים בכעסים, האשמות הדדיות, חיפוש אשמה בבן הזוג ונכונות להטיח את האשמה זה בזו. הכעסים, ההאשמות וההטחות ההדדיות מפעילים את בני הזוג ולעיתים קרובות משסים אותם זה בזו והשיחות מאופיינות בצעקות רמות, מבטים רושפים ותחושות של ייאוש וחוסר תקווה. 

המעניין הוא שרבים מבני הזוג מגיעים לטיפול במטרה להיטיב ולשפר את המצב הזוגי, אך הכעסים וההאשמות מרחיקים אותם ממטרה זו. כמטפלת זוגית אני מוצאת את עצמי פעמים רבות נאלצת לשמש כסוג של שוטר המנסה להרגיע את האווירה המתוחה על מנת שתתאפשר שיחה והקשבה. לא תמיד זו משימה קלה ולעיתים, אני מוכרחה להודות, הייאוש מאיים להשתלט גם עלי.

סגנון הטיפול הנרטיבי כאבן יסוד בתהליך הטיפול הזוגי

בחלק מהגישות בטיפול זוגי, המטרה בעבודה הטיפולית היא לשפר את התקשורת בין בני הזוג, מתוך התפיסה שאם התקשורת תהיה ישירה, ברורה, מכבדת ואמפטית- בני הזוג יוכלו לגשר על חילוקי הדעות ביניהם ולהגיע לזוגיות מספקת יותר. אולם בפועל, הניסיון מראה שישנם מקרים רבים שעבודה דרך התקשורת ועל התקשורת מגיעה למבוי סתום, ובחלק מהמקרים, לא רק שלא נפתרות הבעיות, אלא יש אף החמרה.

מייקל ווייט, אבי הגישה הנרטיבית התייחס לנושא ותאר אחדות מהסיבות לכך:

•           דגש על התקשורת כתרופת פלא לקשיים ביחסים מתעלם מהעובדה שיחסי זוג הינם לעיתים רחוקות שווי כוח. בשל כך, לא תמיד בן הזוג החלש יותר, לא מרגיש בטוח לדבר בפתיחות.

•           הנורמה לפיה תקשורת פתוחה, ישירה וברורה הינה תמיד מועדפת ועומדת בבסיס של זוגיות בריאה, הינה נורמה תלוית תרבות ומתאימה יותר לתרבות המערבית. תפיסתה כנכונה תמיד, כעל תרבותית, מתעלמת ופוסלת מגוון דרכים אחרות לפתור קונפליקטים ולהידבר על בעיות.

•           השקעה בתקשורת בלבד, כתרופה בלעדית לקשיים ביחסים, מטשטשת את המידה בה תקשורת קשורה למתן משמעות. פעולת תקשורת אינה נייטרלית, אלא היא מבנה את המציאות, ולעיתים הדיאלוג עלול להנציח את המשמעות השלילית האחד על זהותו של האחר ועל היחסים ולהקשות על לקיחת אחריות להתפתחויות שליליות ולשנות אותן.

לעזרתי גייסתי את אחת מדרכי העבודה הנרטיביות  שמבקשת בין היתר לאפשר הקשבה אחרת בשיחה הזוגית: שיחת 'מיקום מחדש'. (repositioning). מהותה של שיחה כזו היא להפוך כל אחד מבני הזוג להיות 'עד חיצוני' לסיפורו של האחר.

בשיחה הנערכת באופן זה, אני משוחחת עם אחד מבני הזוג על נושא כלשהו בחיים הזוגיים או באופן בו הוא תופס את עצמו בתוך הזוגיות, בעוד בן הזוג האחר מתבקש להיות עד חיצוני לשיחה ולהקשיב לה כחבר טוב המקשיב מתוך ניסיון להבין את המציאות דרך עיני הדובר ומתוך אהדה ואמפטיה. לקראת סוף השיחה אני מזמינה את המקשיב להתייחס לדברים דרך התייחסות לשאלות מובנות שיפורטו בהמשך.

איך נעזור לאדם לשנות עמדה

אני כבר שומעת את השאלה שיתכן שעולה אצלכם: האם בן זוג הנמצא בקונפליקט עם האחר מסוגל להיות עד חיצוני לנושאים הקשורים ליחסים קונפליקטואליים שהוא חלק מהם? ואכן, לעיתים קשה לבני זוג הנמצאים במחלוקת קשה להגיב מתוך העמדה של עד חיצוני שכן זה דורש מהם להינתק מהאופן השגרתי שהם מורגלים להגיב אחד לשני. הדרכים השגרתיות הללו עלולות להפריע לבני הזוג להגיב האחד לסיפורי החיים והזהות של האחר. מייקל ווייט סבור שאפשר להשיג ניתוק מהתגובות השגרתיות כשמזמינים את הפרטנר המיועד להיות עד חיצוני באותה פגישה, להיפרד מהתחושה שהוא במערכת יחסים, למשך אותה הפגישה. במקום זאת, לאמץ עמדה חלופית, ממנה יהיה לו קל יותר לשחזר את העמדה המסורתית של עד חיצוני.

לכן לפני השיחה עם בן הזוג שיהיה במרכז השיחה, מראיינים את הפרטנר האמור להיות עד חיצוני, בדרכים שיעזרו לו לאמץ עמדה חדשה ביחס לבן זוגו, למשך אותה פגישה. את התהליך הזה מכנה מייקל ווייט: ראיון 'מיקום מחדש'- ראיון 'שינוי עמדה'. (repositioning). המטפל מזמין את הפרטנר שיהיה עד, לשתף בסיפורים אודות התנסויות בחייו בהן חווה קבלה, הכרה, הבנה, חמלה ואודות הדמויות שנתנו זאת. סיפורים אלו מספקים את היסודות לשינוי העמדה של הפרטנר שיהיה עד שכן המטפל מבקש מפרטנר זה להציב את עצמו בעמדה של אחת מאותן דמויות כאשר יהיה עד חיצוני. לא ארחיב על הליך זה, רק אומר שאין זה פשוט לשנות עמדה, לא כל שכן להקשיב מאותה עמדה אחרת. לכן מושקעת עבודה רבה על מנת ששינוי כזה יתאפשר ובעזרתו תתאפשר הקשבה אחרת מזו שאותה חוו בני הזוג קודם לכן.

בשלב זה מתחיל המטפל לשוחח עם הפרטנר הראשון כשנקודת הכניסה יכולה להיות הקונפליקטים, הקשיים אותם הוא חווה, או האופן בו הוא תופס את עצמו בתוך הקשר הזוגי, או הזוגיות המועדפת עליו, התקוות והחלומות שלו לגבי חייו והזוגיות ולמעשה כל נושא איתו הוא בוחר להתחיל. השיחה מונחית כמובן על ידי הרעיונות של הגישה הנרטיבית.

לאחר השיחה ניתן לפנות אל הפרטנר שהיה עד לשיחה ולשאול אותו שאלות המונחות גם הן על ידי אחת מדרכי העבודה הנרטיביות: טקס הגדרה (definitional ceremony). על טקס ההגדרה, איך נבנה והרעיונות המנחים אותו אכתוב בהזדמנות אחרת.

להלן דוגמאות לשאלות אותן אני שואלת את הפרטנר- העד:

•           האם תוכל לומר מה בשיחה שלי עם בן הזוג שלך דיבר אליך? אלה יכולים להיות מילים, ביטויים, התרחשויות, רגשות וכיו"ב. מה משך את תשומת לבך/ עורר את דמיונך/נגע ללבך?

•           אילו דימויים התעוררו בך בעקבות התבטאויות אלו?

•           מה דימויים אלו משקפים אודות הערכים, המטרות, האמונות, התקוות של בן זוגך?

•           נסה לתאר באילו מיתרים בהיסטוריה האישית שלך נגעו התבטאויות אלו? איזה הד הן עוררו אצלכם? אילו אירועים וקשרים בחייך הופכים להיות משמעותיים כתוצאה מהתבטאויות ששמעת?

•           לאן לוקחת אותך ההתעוררות של הזיכרונות משמעותיים הללו? במה זה עשוי לשנות את הדרך בה הלכת היום? במה זה עשוי לשנות את המחשבות/ התקוות/ ההרהורים אודות עצמך וחייך?

לא קשה להבין עד כמה מהלך כזה של שיחה טיפולית מאפשר לבני הזוג לנתק את עצמם מהמריבות, הוויכוחים, ההאשמות והכעסים שליוו את הזוגיות. בהרבה מהמקרים אחת ההשפעות של כעסים היא חסימה של ההקשבה והסלמה של הקונפליקט. לא נדיר למצוא שבעת מריבה בני הזוג לא באמת מקשיבים זה לזו, אלא עסוקים בתכנון התשובה או ההתקפה הבאה. מתן אפשרות לאחד מבני הזוג להיות עד לשיחה של בן זוגו עם אחר, מאפשרת הקשבה מעמדה אחרת ובהמשך הבנה עשירה ורחבה יותר של המתחולל בנפשו של בן הזוג ומוכנות גבוהה יותר להבנה, שיתוף פעולה, ואריגה משותפת של הזוגיות המועדפת עבור שניהם.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי רחל פוגל. רחל פוגל הנה פסיכולוגית חינוכית מומחית. בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-
054-476-8892

זוגות רבים המגיעים לטיפול זוגי בעקבות קשיים אותם הם חווים ביחסים הזוגיים, נוטים לתלות את האשם בקיום הבעיה על בן הזוג. זוהי תופעה שניתן להבין אותה מתוך כך שכל אחד מבני הזוג החווה מצוקה נוטה להסתכל על הגורם למצוקה כנמצא מחוץ לו. מכיוון שהאחר ביחסים הזוגיים הוא בן הזוג, ניתן לראות פעמים רבות בפגישות הטיפוליות מריבות, צעקות והאשמות הדדיות.

מאת: רחל פוגל

לרוב נוטים בני הזוג לתאר את הבעיה כנמצאת באחר. זוהי ראייה מפנימה. ראייה כזו יוצרת האשמות הדדיות ומצמצמת את היכולת לראות אפשרויות נוספות ופתרונות. האתגר עמו נפגש המטפל הזוגי בטיפול קשור לשאלה כיצד ניתן להביא את בני הזוג ללכת מעבר להאשמות ההדדיות ולאחד כוחות תוך שיתוף פעולה כנגד הבעיה במקום אחד כנגד השני, כמו גם להתייחס לבעיה כישות חיצונית למהות של בני הזוג.

טיפול זוגי - רחל פוגל

אני רוצה להדגים אחת מדרכים רבות בהן אני עושה שימוש במפגשים עם בני זוג המאפשרים למריבות ולהאשמות לתפוס פיקוד על יחסיהם. אעשה זאת באמצעות דוגמה מטיפול זוגי. (הפרטים המזהים שונו, כמו גם חלקים מהדוגמה, שכן הדוגמה נועדה לשרת ולהמחיש את הרעיונות). כתמיד בעבודתי, אני שואבת את ההשראה לדרכי העבודה מהגישה הנרטיבית.

ביחד בשביל הילדים

חנוך שרית, עוסקים במקצועות חופשיים והורים לשני ילדים, באמצע שנות ה-30 לחייהם, הגיעו לטיפול זוגי. נשואים כ- 10 שנים.

הם תארו את יחסיהם כמאוד מרוחקים כבר זמן רב. הריחוק מתבטא בכך שהם ישנים בחדרים נפרדים. שרית ישנה עם הבן הקטן אשר מתקשה לישון לבד, בחדר השינה. חנוך ישן בסלון. שניהם תיארו אי שביעות רצון מהקשר הזוגי, מריבות וכעסים רבים זה על זו. הם כמעט לא מדברים חוץ מדברים הקשורים להתנהלות הבית.

חנוך תאר את שרית כמאוד נוקשה אשר דורשת שהדברים יתנהלו לפי דרכה, ולא מוכנה לקבל שהדברים מתבצעים אחרת מכפי שהיא רוצה. לדבריו הוא נהג במשך שנים להתגמש עד שבנקודה מסוימת החליט שלא עוד. שרית תיארה את חנוך כאגוצנטרי החושב בעיקר על עצמו וממעט לעזור לה בהתנהלות בבית. בשלבים שונים של הקשר חשבו על גירושין, אבל ביטלו זאת מתוך מחשבה על הילדים. שניהם דיברו על מינימום של אינטימיות וקרבה.

שרית אמרה שרוצה שיצליחו לשתף פעולה בצורה יותר טובה. חנוך אמר שמתקשה להאמין שיכול להיות יותר טוב, אבל היה רוצה שיאהבו אותו, שתהיה קרבה.

בשלב זה בקשתי לראיין כל אחד בנפרד בנוכחות השני. בקשתי משרית לדמיין שיושבת בחדר ישות בשם "זוגיות" אשר מייצגת את הזוגיות ביניהם ושתתאר אותה.

היצור השחור

הזוגיות לפי שרית – היא דיברה על הזוגיות כיצור שחור ומלא קוצים אשר מדבר בקול צורם, מחרף ומגדף. היא לא אוהבת את היצור.

מה הוא אומר לך?-הוא גורם לי להתרחק מחנוך.

ההשפעה של היצור השחור עליה היא התרחקות מחנוך, תחושת כעס גדול בתוכה ובדידות גדולה. השפעה נוספת מתבטאת בכך שהיא מרגישה שאין לה מזל, כי מאוד רצתה לחוות אהבה וזה לא מה שקורה בינה לבין חנוך. היא גם מרגישה שכתוצאה מכך היא הפכה לאדם לא נעים, נרגן וממורמר.

לפעמים היצור נעשה שקט יותר ועם פחות קוצים, ואז ההשפעה של זה עליה מיידית, שכן אז יש בה משהו יותר עדין ומתחשב. אחת הדוגמאות לכך הייתה השבוע כאשר לראשונה מזה זמן רב, במקום לשתוק בזעף ולהפנים את רגשותיה היא אמרה לחנוך שנפגעה ממנו וחושבת שמגיעה לה התנצלות. להפתעתה, חנוך מיד התנצל. זה היה אירוע ייחודי גם עבורה וגם עבורו.

איך היית רוצה שהיצור יראה? – רוצה שהיצור יהיה לבן ורך כמו כרית שאפשר להתחפר בתוכה והיא מקבלת את הגוף שלך כפי שהוא.

היא לא ידעה מה יכולה לעשות כדי לקדם שינוי בצורת הישות, אבל חושבת שמה שעשתה השבוע, בכך שבמקום להפנים את כעסה, אמרה לחנוך שנפגעה ממנו ומגיעה לה התנצלות, יכול להיחשב כצעד בכוון לשינוי.

טיפול זוגי - רחל פוגל

הזוגיות החולה

חנוך דיבר על הישות הזוגית כפי שהוא רואה אותה כדמות השוכבת במיטה בהוספיס, חולה מאוד, חיוורת, רזה, נוטה למות. מהר מאוד נבהל מדברים ואמר שהגזים בתיאור, ואכן מדובר בחולה, אבל לא נוטה למות, ולא בהוספיס. אלא חולה מאוד המרותק למיטה. חסר אונים, תחושה שעומדת בסתירה לתחושותיו ביחס לעצמו בדרך כלל. תמיד חשב שהוא אדם חם ואוהב, אבל לאחרונה הוא מרגיש פחות חמים, ואפילו היכולת שלו לתת חום ואהבה לילדים נפגעה, שכן הוא מוצא את עצמו במצב רוח לא טוב, ואז אין לו חשק לעשות דברים מעבר למה שחייב.

הוא היה רוצה ללמוד דרכים להנשים את החולה, לרפא אותו.

הפגישה הסתימה בהחלטה שלהם לשים לב למה שקורה בישות הזוגית כפי שכל אחד מהם תיאר אותה, ואילו שינויים חלים בה.

השחור מתבהר והקוצים מתרככים

בפגישה השנייה, הם דיברו על שיפור ניכר באווירה. לדבריהם הם יותר מתקשרים, הכל נעים יותר, פחות חיכוכים ומריבות. שרית אמרה באופן ספונטני שתמונת הזוגיות שונה מאוד מזו שתיארה בפעם שעברה:

היצור אותו תארה כבר לא ממש שחור אלא בהיר ולא קוצני אלא יש בו משהו יותר רך ועדין. את הנעימות היא מרגישה בתוכה. היא חשה את עצמה כיותר נעימה ומשתדלת לתקשר.

חנוך אמר גם הוא שהחולה כבר יותר בריא. לדבריו, אם ניקח סקאלה הנעה מ-1 עד 10,הרי שמצב החולה בפעם הקודמת היה 1 על הסקאלה. היום מצבו 5,וזה מהווה שיפור ניכר. הוא אישר ששרית הרבה יותר נעימה, הם יותר מדברים ביניהם. פחות כעס גם כאשר הנושאים לא נעימים. שרית עדין ישנה עם הבן הקטן, אבל היא עושה זאת בחדרו של הבן במקום בחדר השינה, מתוך מטרה להרגיל אותו לישון בחדרו ובמיטתו, ומתוך רצון לחבור בהמשך לחנוך. התנאים של חנוך שודרגו, ועתה הוא ישן בחדר השינה במקום בסלון. לדבריו, מצפה לשובה של שרית למיטה הזוגית. הוא היה רוצה להביא את הקשר למקום של יותר חמימות, לחבק ולנשק ולדבר בצורה יותר אינטימית.

אחד הצעדים שנקטו בכיוון של הידוק הזוגיות היא הכנת תשתית ליציאות משותפות ולשם כך התחילו להכניס בייביסיטר ע"מ שהילדים יתרגלו אליה, וכך יוכלו לצאת יחד.

השינויים היו מהירים ומדהימים במיוחד לנוכח העובדה שזו הייתה הפגישה השנייה בלבד. ניתן לומר כי הבקשה מבני הזוג לתאר את הזוגיות כישות חיצונית אפשרה להם הסתכלות על היחסים במקום הסתכלות האחד על השני. הסתכלות זו אפשרה להם לנקוט עמדה כלפי היחסים. כל אחד מהם יכול היה מתוך תיאור הדברים לומר לעצמו: אני לא רוצה יחסים כאלה, ולנקוט בפעולות כדי להביא לשינוי.

אופן זה של תיאור הזוגיות יתכן והביא כל אחד מהם לשאול את עצמו: מה אני יכול לעשות כדי לשנות את מצב היחסים, ולא להאשים האחד את השני כמו קודם, או לראות את הבעיה כנובעת מהתנהגות השני. כך שכל אחד לקח אחריות אישית.

לאחר מכן שאלתי איך היו קוראים לכוון הזה אשר עליו הם מדווחים. חנוך קרא לו "חמימות ואהבה". שרית הסכימה עם הגדרה זו והוסיפה שהייתה מצרפת לכך את המילה "רוך". כך שהסיפור המועדף המשותף לשניהם כונה בשם "חמימות, אהבה ורוך".

בשלב זה ניתן היה להנגיד את שני הסיפורים, הדומיננטי והמועדף. שאלתי שאלות המעמידות את שני הסיפורים זה מול זה. באופן מטפורי אפשר לומר שהסיפור הדומיננטי מסופר דרך "עיני הבעיה", ואילו הסיפור המועדף מסופר דרך "עיני האהבה".

נשאלו שאלות אשר בדקו את שני הסיפורים בשפה מחצינה. למשל:

• מה מזמין את ה"יצור השחור והחולה", ומה מזמין את סיפור ה"חמימות, האהבה ורוך"?

• באילו דרכים משתמש "סיפור החמימות, האהבה והרוך", ע"מ לצמצם את השפעת ה"יצור השחור והחולה"?

• האם באותה הזדמנות עליה סיפרתם שבה הסיפור המועדף הצליח לצמצם את הדומיננטי, הייתם מרוצים מכך? האם תוכלו להסביר למה?

• האם תוכלו לספר לי על ההיסטוריה של "סיפור החמימות, האהבה והרוך?", ממתי אתם זוכרים אותו נוכח בחייכם?

• האם אתם זוכרים מתי חדר לחייכם ה"יצור החולה"? איך הוא הצליח להשפיע במידה כזאת? מה איפשר לו לצבור כוח רב כל כך?

• האם תוכלו לספר לי עוד על אותה פעם שבה ה"יצור החולה" היה כ"כ קרוב להיכנס, ולא אפשרתם לו? מה זה אומר עליך? על הקשר ביניכם? על מה שחשוב לכם בזוגיות? וכו'.

מתשובותיהם למדנו שלסיפור ה"חמימות, האהבה והרוך", הייתה היסטוריה מכובדת בחייהם של שרית וחנוך. שרית סיפרה שלמעשה, הדבר הראשון שמשך אותה אצל חנוך הייתה החמימות שלו, "העיניים שלו שידרו אהבה". חנוך נזכר שמבחינתו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. לא יכול להסביר למה, אבל הרגיש מהרגע הראשון שיתחתן עם שרית.

בשיחות נפרש סיפור של התאהבות הדדית, שכלל הרבה שיחות משותפות, טיולים ששניהם מאוד אוהבים, "הבנה ללא מילים". שרית נזכרה שמאוד אהבה להתכרבל בתוך חנוך, והייתה לה הרגשה שהגוף שלו מתאים את עצמו לגוף שלה. הדוגמאות לכך היו רבות…

כך שאפשר היה לראות כי הסיפור המועדף היה נוכח בחייהם, אלא שהסיפור של ה"יצור החולה"- (שם משותף מקוצר שכלל את הגדרותיהם את הזוגיות בתחילת השיחות). הלך והשכיח את ההיסטוריה האחרת שהייתה לקשר, או שהביא אותם להאמין שהאהבה שהייתה היא נחלת העבר ואין לה סיכוי להתחדש.

פרישת שני הסיפורים כבר הביאה לתחושות אחרות אצל שניהם, שכן הם יכלו לראות שיש סיכוי לחדש חלק מרגשותיהם. יותר מכך, השיחות על כך הביאו לתחיית הרגשות. הרבה ממה שנראה לכל אחד מהם כבעיתי הפך ל"לא כ"כ נורא". המוכנות של כל אחד לעשות צעדים במטרה לחדש את החמימות והאהבה הייתה גדולה יותר. מה שהיה מעניין הוא שאם בהתחלה היו לכל אחד תביעות מבן/בת זוגו/ה להשתנות, בפועל כל אחד היה מוכן לעשות צעדים ניכרים בכוון השני.

מה אפשרה שיחה מחצינה זו?

• שיחה מחצינה מאפשרת לעבור מהאשמות ומריבות לשיתוף פעולה כנגד הבעיה ובעד סיפור מועדף. לאחד את בני הזוג סביב הגדרה משותפת של הבעיה ושל המטרה המועדפת.
• שיחה מחצינה מאפשרת לשנות את הגדרת הבעיה מפנימית לחיצונית: ישות שיש להם דיאלוג איתה.
• תהליך ההחצנה מאפשר לבני הזוג לנקוט עמדה כלפי הבעיה: להגדיר האם היא חיובית או שלילית ומה בה חיובי או שלילי.
• תהליך זה מאפשר לבני הזוג לבחור ולהרחיב את הבנת חייהם מתוך כוונות, דעות וערכים אותם הם מוקירים.
• שיחה מחצינה מאפשרת יצירת מרחב בין בני הזוג לזוגיות ולבעיה בזוגיות, דבר המאפשר לחשוב ולנקוט עמדה.

רחל פוגל – פסיכולוגית חינוכית מומחית. בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית אוניברסיטת בר אילן מטפלת ומדריכה בתחום המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי.

טל. נייד: 054-4768892
אתר הבית: rachelfogel.co.il

פסיכולוגית – האתר בהקמה